במקרים רבים אחד מבני הזוג הוא זה שמוביל את הפנייה לטיפול זוגי. לעיתים זו האישה, לעיתים הגבר, ולעיתים אחד מבני הזוג בזוגיות חד-מינית. במקרים כאלה, לא פעם נדמה שהנושא בוער יותר אצל הצד שיזם את הפנייה, בעוד שהצד השני רואה פחות צורך בכך ולעיתים גם מגלה התנגדות. זוגות אלו יגידו לדוגמה: "אני פה בגלל אישתי" או "בן-זוגי יזם את הפניה".
במקרים בהם ישנה הסכמה חלקית על הצורך בטיפול זוגי נוצרת מעין "חלוקת התפקידים" בין בני הזוג בנושא זה. אחד מהצדדים אקטיבי יותר בצורך ובדחיפה לטיפול זוגי, בעוד הצד השני תופס את תפקיד ה"מסכים", "המרצה", "זה שעושה טובה".
ואז, ככל שהתהליך מתקדם, קליפות הבצל הזוגי והמשפחתי מתחילות להתקלף, ומתגלים רבדים חדשים – כאבים, קשיים, אך גם כמיהות ותקוות חבויות. פתאום, פעמים רבות, גדלה ההסכמה אצל שני בני הזוג בצורך בטיפול, ללא קשר לצד שדחף לטיפול. לעיתים קרובות בשלב זה שני הצדדים מתחילים להרגיש בתרומה של הטיפול. הם משתפים ברגשות, בציפיות, בכמיהות הנסתרות, בתקווה שקיימת או שנעלמה.
בשלב הזה, לאחר שנוצר אמון וביטחון בתהליך, עולות בחדר הפנמות של דפוסי הורות וזוגיות שכל אחד מבני הזוג מביא ממשפחת המוצא שלו. על פני השטח צפים פערים, האשמות, כאבים, כעסים ותסכולים – ולעיתים גם ייאוש ואדישות.
שלב זה, שהינו שלב הכרחי, כואב ולא פשוט בתהליך הטיפולי – דווקא הוא זה שמצית ניצוץ של תקווה. דווקא השיח הפתוח על הקשיים, הפערים, הוויכוחים, הריבים והמשברים הוא זה שמאפשר לתקווה להרים את הראש. הדיבור והמודעות לכאבים מאפשר לתקווה לבצבץ, כמו נבט דק הצץ אחרי הגשם מהאדמה הצמאה.
הסביבה הבטוחה שנוצרת במשולש המרחב הטיפולי בין בני הזוג והמטפל, מאפשרת העלאת נושאים שקשה להעלות במרחב הזוגי – לעיתים בשל החשש לעורר מחלוקות והתלקחות החיכוכים ולעיתים מחוסר ידיעה כיצד לנהל שיחה מורכבת מבלי לפגוע או להיפגע, ומבלי לוותר על האותנטיות האישית.
מעורבות המטפל והסביבה הבטוחה בקליניקה מאפשרים לפתוח דברים ולדבר על העבר, על האכזבות והכאבים והם גם המאפשרים פתיחת דיאלוג שנוגע לא רק בעבר ובהווה, אלא גם מעז לדבר ולחלום את העתיד ואת התקוות למה שכל אחת ואחד מבני הזוג רוצה עבור עצמו ועבור הזוגיות.
אז לפעמים, גם אם המוטיבציה הראשונית היא "אני פה בגלל אישתי", דווקא מתוך הצעד האמיץ להגיע לטיפול מתגלות מחדש האמונה והתקווה. האמונה בתא המשפחתי שהקמתם, בזכות שלכם לחוות אושר ושותפות בקשר, והתקווה שזה אפשרי.
והכול מתחיל בצעד קטן אך אמיץ – להרים טלפון, ליצור קשר ולהיפגש. גם אם זה כי "אני פה בגלל אישתי".
החיים עצמם - מאמרים נוספים:
